פסק-דין בתיק תא"מ 33614-01-11

1.     התובע הוא בעל מאפייה ביישוב זמר. התובע טוען כי בשנת 2004 הוא סיפק לנתבע מוצרי מאפה, לעסק של הנתבע בשם "פינת הכפר", בכפר יונה.

התובע טוען כי הנתבע לא שילם עבור מוצרי המאפה, על פי חשבוניות מחודש מרס עד חודש נובמבר 2004, שצורפו לתביעה, וכי הנתבע נותר חייב לו סך 16,453.18 ש"ח (סכום קרן; סכום התביעה במועד הגשתה, ינואר 2011, עומד על סך 35,117 ש"ח).

2.   הנתבע כופר בקיומו של קשר עסקי כלשהו בינו לבין התובע. הוא טוען כי מעולם לא היה בעל העסק בשם "פינת הכפר" בכפר יונה, מעולם לא הזמין סחורה מהתובע ולא קיבל ממנו סחורה, וממילא - לא התחייב לשלם עבורה.

3.   התובע הסביר את השיהוי בהגשת התביעה, על סף תום תקופת ההתיישנות, בכך שהנתבע היה לקוח של אביו, אשר היה בעל המאפייה עד שנת 2004 ואז מכר אותה לתובע. התובע טוען כי אביו הכיר את אביו של הנתבע, וכי לאורך השנים שחלפו פנו, הן אביו והן הוא עצמו, אל הנתבע בבקשה להסדיר את החוב. לטענתו, הנתבע הודה בחוב אך ביקשם להתאזר בסבלנות, כיוון שהוא נתון בקשיים, והבטיח להסדיר את החוב, וכך התמשכו הדברים עד שחלפה כמעט תקופת ההתיישנות, ואז הוגשה התביעה.

4.   בתצהיריהם של התובע ושל אביו לא נאמר כי הנתבע היה "לקוח ממשיך", שהיה לקוח של המאפייה עוד בשנת 2003, כשהיתה שייכת לאבי-התובע.

      בתצהירו של אבי-התובע אף לא צויינו מפגשים נטענים עם הנתבע, בשנים 2003, 2005

ו- 2007, שעליהם העיד אבי-התובע רק בעדותו בביהמ"ש.

מעדויותיהם של התובע ושל אביו עלה כי התובע עצמו עסק בבנייה, כקבלן שיפוצים, וכי את המאפייה שרכש מאביו ניהלו בפועל האב ואח של התובע בשם ריפעת, שהוא אשר ערך את החשבוניות מושא התביעה.

התובע ואביו העידו כי מי שסיפק את מוצרי המאפה ל"פינת הכפר" היו האב והאח ריפעת, ולא התובע. התובע העיד כי הוא סיפק סחורה ל"פינת הכפר" פעמים ספורות בלבד, וכי מעולם לא פגש שם את הנתבע אלא רק את אחיו של הנתבע, בשם ערן.

אביו של התובע, מר עומר אחמד חוסני (להלן: האב) העיד אף הוא כי אחיו של הנתבע, בשם ערן, הוא שעבד בעסק "פינת הכפר" והוא שהזמין אצלו את הסחורה. אף עובדה זו לא צויינה בתצהירו של האב ועלתה רק בדיון ההוכחות.

עובדה חדשה נוספת, על פי עדות האב, היא כי בשנת 2003 הוא נפגש עם הנתבע ועם אביו, מר מקס, בביתו של אבי-הנתבע בניצני עוז, ושם המליץ מר מקס לפני הנתבע על המאפייה של האב כספק מוצרי המאפה לעסק "פינת הכפר", אשר הנתבע פתח אותה עת.

אף עובדה חשובה זו לא צויינה כלל בתצהירו של האב, ולא ניתן הסבר לכך.

5.   התובע והאב העידו כי בסוף כל חודש היה האח הנוסף, ריפעת, עורך את החשבוניות, על פי תעודות המשלוח של הסחורה לאותו חודש.

      התובע העיד כי תעודות המשלוח לא נחתמו בידי הלקוח, ואילו האב העיד שתעודות המשלוח כן נחתמו, אך תעודות המשלוח לא הוגשו כראייה. האב העיד: "עברו שנים, הכל הלך לאיבוד. החשבוניות נשמרו אצלי, והן ישנן. תעודות משלוח - אין" (בעמ' 11 לפר').

      אין איפוא בידי התובע להוכיח, באמצעות תעודות המשלוח, את הקשר שהוא טוען לו, בין הנתבע לבין "פינת הכפר"; מה גם שעל פי עדות האב, ערן בלבד הוא שחתם על תעודות המשלוח.

      התובע לא המציא תצהיר של אחיו ריפעת ולא העיד אותו מטעמו. לו עשה כן, אפשר שניתן היה לברר עם ריפעת מי חתם על תעודות המשלוח, שעל פיהן ערך את החשבוניות מושא התביעה; וכן - האם כשסיפק את מוצרי המאפה ל"פינת הכפר" הוא פגש שם את הנתבע.

      אחי-התובע ריפעת הוא שניהל את המאפייה, וכאמור ערך גם את החשבוניות. על כן תמוה כי לא הצהיר והעיד מטעם התובע, ולא ניתן הסבר לכך.

      החשבוניות עצמן ממוענות רק על שם העסק: "פינת הכפר". לא רשום בהן שם של אדם כלשהו. ב"כ הנתבע טען כי בחשבוניות לא נרשם שמו של הנתבע, מספר תעודת הזהות שלו, מספר הטלפון או כל פרט אחר שקושר את הנתבע לחשבוניות הללו.

      התובע והאב העידו כי הם לא נהגו לפתוח "כרטיס לקוח" ולרשום את פרטיו של הלקוח המזמין. עוד העידו כי הנתבע נהג לשלם במזומן, עד חודש מרס 2004, שאז חדל לשלם.